מאת: אורנית ויינשטוק, מומחית לטיפול בהתמכרויות
התמכרות לגראס – אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה.
מתברר שזה לא כך…
תחושת הכובד בראש, העייפות, ההוצאות הכספיות, פירורי החומר המפורר בבית ב"אזורי הגלגול", הפרנויה, רגשות האשמה והבושה, מעשנים וכבר לא "תופסים ראש", ניסיונות חוזרים ונשנים להפסיק והרגשת הכישלון הכרוכה בזה שלא יכולים.
המרדף אחר החומר, הצורך ההולך וגובר בשימוש, הניסיון להסתיר ממי שלא "בעניין".
רבים טוענים שזו בחירה, ברגעים של כנות התחושה היא יותר של שיעבוד.
כל מכור לגראס בלב ליבו היה רוצה להפסיק לעשן…
רבים מהמכורים לגראס מתארים שהם חיים את חייהם דרך מסך, הם חשים שהם לא ממש נוכחים אלא צופים בחיים מהצד.
השימוש מכהה את החושים "ומחסן" אותם מלהרגיש ולחוות את החיים באופן מלא.
הם חיים בתוך בועה, יכולים להתנתק מהסובב אותם ולהעביר שעות על גבי שעות בעולמם מבלי לדעת לאן חמק לו הזמן.
מרביתם אנשים רגישים ביותר, בהרבה מאד מקרים עם נטייה לחרדה ודיכאון.
במקור העישון הייתה דרך ההתמודדות שלהם עם קשיים רגשיים, היווה מקור הצלה והקלה, בא מתוך רצון להרגיש רוגע ושלווה, מתוך מטרה להגביר את ההנאה מהרגע. שנים לאחר מכן, השימוש המתמשך בגראס גורם למערך שלם של בעיות שסובבות סביבו.
מספר לא מבוטל של מעשני גראס מדווחים שהם חווים התקפי חרדה כשהם מעשנים ולמרות זאת ממשיכים בשימוש.
רמת הדיכאון והחרדה נטולת השימוש הופכת לקיצונית וקשה יותר.
ההתמכרות לגראס יכולה להימשך שנים רבות מכיוון שהמכורים מסוגלים להמשיך לתפקד ברמה יחסית גבוהה, כמובן שלא באותה רמה שהיו יכולים לתפקד אלמלא השימוש, אך ברמה שלמראית עין מצטיירת כתפקוד סביר.
מכורים רבים מתפקדים באופן מקצועי בעזרת שימוש בגראס במשך היום, אחרים מחכים בציפייה לרגע שיגיעו הביתה ויוכלו " להסתדר".
כך או כך מערך החיים הוא הישרדותי ללא תחושה פנימית של מימוש או שלמות כלשהי.
מעולם לא פגשתי במסגרת טיפולית מכור לגראס שלא התחרט על בזבוז הזמן, על הפשרות שעשה בחייו כתוצאה מהשימוש, ויותר מכל על שלא התחיל תהליך של גמילה מסמים קלים מהר ככל שהיה ניתן.
הוויתור הוא אחד הדברים הכאובים בהתמכרות לגראס
וויתור על חלומות ועל התעוזה לעשות שינויים שנחוצים על מנת לממש שאיפות.
יש שוויתרו על קשר בריא, יש שלא מעיזים לעשות שינויים מקצועיים, יש שוויתרו על השכלה גבוהה.
יש שהתנתקו מבני משפחה או שומרים על יחסים שטחיים ומרוחקים, מתוך הגנה על סוד שימושם בגראס.
פגיעה באינטימיות היא תוצר לוואי ישיר של שימוש בגראס
לעיתים המקור לחיבור ובחירה בבן הזוג היא העובדה שהוא גם כן משתמש.
במערכות יחסים שכאלה, עם הזמן, לרוב נוצרים קונפליקטים: מי משתמש יותר, הוצאות כספיות ומה קורה כשאחד מבני הזוג רוצה להפסיק.
מטופלת שלי סיפרה לי שבעלה רצה להתמסטל כל פעם לפני סקס.
בתחילת הנישואים היא שיתפה פעולה, שנים לאחר מכן מצאה את עצמה כועסת ומאוכזבת: " מה הוא לא יכול להיות איתי בלי השפעה של משהו"? כאשר הפסיקו לעשן, שניהם הודו שסקס בלי לעשן הרגיש מוזר בהתחלה, מאד מאיים, במשך הזמן דיווחו שזה הרבה יותר אמיתי ויש תחושה שך קרבה, שהחושים יותר מחודדים ושהם יותר קשובים אחד לשני מינית ורגשית.
יש קשרים שבהם רק אחד מבני הזוג משתמש והשני אינו מודע לשימוש של האחר או לא יודע את היקף האמיתי של השימוש.
במקרה שכזה הקשר רווי בהתחבאות, הסתרה, מכיל בתוכו סודיות ומשחקים דמוי חתול ועכבר שסובבים את השימוש.
באופן תת מודע בן הזוג ה-לא משתמש מסגל לעצמו תפקיד של מעין הורה או בוגר אחראי.
מודל קשר שכזה יהיה חסר איזון ולא שוויוני והיחסים בו לא יהיו בנויים על אמון ופתיחות.
השימוש מהווה סוג של בגידה כאשר הגראס ממלא את תפקיד המאהב/ת.
בקשר שבו בן הזוג כן מודע לשימוש הוא צופה, מתבונן מהצד, מפחד שאם יתעקש או ילחץ חזק מדי על המשתמש לעשות שינויים, יגרום לקרע ואולי אפילו לפיצוץ הקשר.
לעיתים אותו בן הזוג מעדיף את המשתמש כשהוא תחת השפעה מכיוון שהוא יותר רגוע ומרוצה.
יחד עם זאת, מתחת לפני השטח מצטבר הרבה מירמור ותסכול שנוצר בעקבות כך שבן הזוג מרגיש שהחיים בבית המשותף לגמרי מחוץ לשליטו, הגבולות שלו נחצים והוא/היא שותפים בדבר שכבר מזמן אינו מתאים להם ואינו תואם את הדרך שבה הם רוצים לחיות.
הקושי בלהפסיק הוא בלעבור תקופה מאתגרת של הסתגלות לדרך חיים שונה וחדשה. תהליך שבו המשתמש מקבל את המציאות, את עצמו, מתבגר ומתחיל לקחת אחריות על עצמו ועל החיים שלו.
היה לי מטופל שהגיע לטיפול בהתמכרות בגיל חמישים.
אדם שהצליח בעסקים וחי ברמת חיים גבוהה. בתו סירבה לתת לו לשמור על הילדים שלה או לנהוג כשהם באוטו איתו. אשתו עזבה אותו כמה שנים מוקדם יותר ומאז היה במספר קשרים עם נשים שהסתיימו אחרי תקופות קצרות.
הקרע עם ילדיו הלך והחמיר עם השנים. בנו ובתו התביישו בושה גדולה בכך שאביהם הוא "סטלן".
בשבועות הראשונים של הגמילה הוא אמר שהוא מרגיש חשוף לגמרי, שהחיים ללא גראס חסרי כל משמעות בשבילו.
הוא תיאר תחושת חוסר בטחון מוחלט ואמר: "אני לא יודע איך להיות בעולם הזה ככה…" בחודשים לאחר מכן השינוי היה מרחיק לכת, נגע לליבי לראות אדם שיוצר ומגדיר מי הוא, וכמו כן היה מרגש לראות את התמיכה המשפחתית, גם אם בהתחלה הייתה מהולה בחשדנות, שהשתנתה לטובה ותרמה לבניית קשר איכותי ומשמעותי עם גילויים הדדיים.
סוד השינוי הגדול שהוגדר בתוכנית 12 הצעדים הוא: "שנה את האנשים, המקומות והסיטואציות בחייך".
יישום רעיון זה הוא לא פשוט בכלל, ומהווה אתגר אמיתי. זהו מסע אל הבלתי נודע והאינסטינקט הטבעי שלנו הוא לרצות להיאחז במוכר ובידוע, גם אם הוא הרסני לגבינו.
אך מי שמוצא את עצמו בצד השני של אותו מסע זוכה בהרגשה של שחרור, חופש, הוא נפתח אל עולם מלא באפשרויות. קשה לתאר במילים את תחושת החופש והיכולת לבחור כיצד לנווט את החיים שלך מתוך בחירה שמביאה לשינויים משמעותיים.
הדרך לא תמיד פשוטה או מהנה, השינוי אינו קורה ברגע אחד, כמו ההתמכרות שקרתה בהדרגה, הנטייה ההתמכרותית היא לחזור למוכר, לאיך שהיה.
דבר אחד אני יודעת בוודאות: כל מי שהצליח ושם את הגראס מאחוריו, מעדיף ואוהב את עצמו ואת החיים שלו יותר ללא עננת העשן.